אורי יקר ואהוב וכל כך רחוק שלנו אולי אתה שומע עד כמה קשה המחשבה שלעולם לעולם לא תחזור. כל יום שעובר מזכיר אותך, בכל זמן אתה נמצא איתנו. השארת את חותמך בכל מקום שבו אנו נמצאים ולדעת שאתה לא תגיע ולא תופיע מכאיב וצורב בנשמה. הנוכחות והעוצמה שלך חסרה מאוד, הכל שקט ודומם ועצוב, עצוב. לא להאמין שדוקא אתה מכל האנשים עלי אדמות נלקחת מאיתנו לאין סוף. עכשיו בימים אלה אנחנו מרגישים עד כמה היית הכל יכול, ומילאת תפקיד מרכזי וחשוב בחיינו, הבאת עלינו שמחת חיים. אין נושא או מחשבה שעולה שלא היה לך עצה ופתרון בידיך החסונות ובגופך הגדול הלכת והישארת בליבינו חור שחור וגדול. היום אנחנו מעריכים ויודעים עד כמה אהבה וחום הענקת לנו בטוב ליבך כל ארוחה, כל נסיעה, כל הליכה, כל שיר, כל יום וכל לילה בכל מקום אתה חסר. איזה חלל עצום וריק הישארת לנו? אורי לא נשמע אותך צוחק? אורי לא נשמע אותך מפזם את ישי לוי? או את חיים משה? אורי לא ניראה אותך מפזז בזולה? ומתרחץ בג'אקוזי, מי ילהיב אותנו בשתייה וריקודים? מי יפתח שולחנות ויכבד כיד המלך? מי יתן רעיונות ועבודה מקצועית כיד אומן כמוך? מי יושיט יד בעת צרה, מי תמיד יגיע, ירגיע ויגיש עזרה. כמה עצוב שכבר עכשיו אנחנו מתרפקים ונאנחים בלשון עבר. עליך אורי לדבר בלשון עבר?! לא נתפס. לא נתפס. כולנו דואגים לך האם טוב לך? האם אתה בכל זאת נמצא איתנו בלי לגעת ולחוש? תהיה איפה שתהיה. אין שום מקום רחוק מדי. אהוב שלנו לך שלוחה אהבה וחיבוקים. עד אין קץ.

אורי שלנו 11 חודשים עברו ועדין לא מסוגלים לעכל את הטראומה והאובדן הקשה מנשוא, מהיום בו נלקחת מאיתנו כמה אירוני שדווקא במקום בו הכי נהנית להיות ולבלות זה המקום שבו סיימת את חייך. כמה גיבור ואציל נפש, היית במהלך חייך היית אב ובעל למופת בן אוהב ומעריץ את הוריו ומשפחתו גישרת בין משפחות הצלת נוער מהידרדרות לסמים תרמת, את מירב זמנך לקהילה וכל אשר היה בו טוב, תמיד היית שם. איש רודף צדקה ואהוב הבריות. אורי, אתה חסר לכולנו בכל יום ובכל דקה שעוברת. אך פועלך ותרומתך, נשמתך וטוב ליבך יישארו עימנו תמיד וזה מה שמחזק אותנו להמשיך האלה זכרך לעולם לא ימוש מאיתנו. כוכבה, גל וטל ליבנו עמכם אורי, אנא שמור על כוכבה והילדים תן להן את הכח הבלתי נדלה שלך להמשיך את חייהם לימים טובים יותר. אוהבים אותך לנצח משפחת קונסטנטין

איך זה שאדם שאתה איתך מכיר נוגע לליבך ללא הרבה מילים איך זה שאדם שאת לא מכירה פורט נים בנפשך ונשאר שם לעולם. איך זה שאדם שנגע בנשמתך כמעט ללא אומר נוגע בליבך. ואז פתאום, ללא כל אזהרה הוא נעלם לבלי שוב בחזרה. האם הים "אכזר", או שמא את אנשיו אליו אוסף?! האם להאשים בכלל ואיך אפשר זאת לקבל? נעלמת לנו כך באמצע החיים זה לא נתפס ולא נסלח ואין את מי להאשים. כי לא לכל יש פתרונות גם לא לאלוהים אולי יותר קל לקבל כשבו מאמינים? כה רבות המילים וקצרה היריעה כי אין עוד מי שיאזין ואין מי שישמע כי הלב הרחב העצום הענק נדם לו לעד ויותר לא יפעם. כה רבים שנגעת אולי מבלי שידעת כי רבים מעשיך נפלאות הן דרכיך ורק במותך נקבצנו כולנו יחד מנסים לחזק ולשאוב עוד ממך אך אין ממי וזה ממשי ואמיתי. ומסרבים להאמין ואולי זו טעות צחוק אכזר של מישהו ואולי עוד תשוב. ותצחק על כולנו ותגיד זו בדיחה, אני כאן, בשבילכם, בשבילי בשבילה. אבל לא כי הקול דומם ורק חלקה זעירה ממך לנו נותרה. אז כל שנותר הוא לשחרר את נשמתך לתת לך ללכת לדרכך ואלינו עוד תשוב מדי פעם בחלום, בהזיה, באיזו שהיא אשליה. ונשאל שאלה ונבקש עזרה ונתייעץ בלי תשובה רק כי רגילים ולך מחכים וכל כך, כל כך מתגעגעים. מוקדש באהבה רבה לאחד והיחיד אורי קונסטנטין. זכרונו לברכה

אורי, מנסה להיזכר מתי הייתה הפעם הראשונה שפגשנו את אורי. מנסה ולא מצליחה. במסיבה, בים, במפגש כזה או אחר. מנסה להיזכר ולא מצליחה. אורי וכוכי נכנסו לתוך לחיינו ביום כלשהו, נכנסו ומאז לא יצאו. בקרבתו הייתה הרגשה כאילו הגענו למעיין השפע, הכול אפשרי הכול מותר. חום, אהבה, חיבוק, קירבה, תמיד הייתה בפיו מילה טובה. כמה היינו מוקסמים ונדהמים מעוצמת האדם שזה אך פגשנו, אדם כמו אורי עד אותו היום לא חווינו. האנשים כאן קשרו חברויות כאלה ואחרות בכל מיני הרכבים. ישנם פה חברים מילדות, מבגרות,משלבים שונים בחיים לחלק אנחנו יותר קרובים מאחרים אנחנו יותר רחוקים, צברנו אינספור שמחות, התרגשויות, טיולים מסיבות, ריבים התרחקויות והתקרבויות. היינו ואנחנו עדין קבוצה של אנשים שנאלצים להתמודד במבחן החיים. מהיום ההוא בו פגשנו את אורי וכוכי הם הפכו להיות חלק ממהותנו, הנשמה הפועמת בתוכנו. לא תמיד היה קל לחוות את עוצמת הנתינה,לקבל את גודל האהבה ואת צלילות הנשמה של אור, שזה היה טבעו ולפי הבנתי גם תמצית קיומו. מיום שפגשנו את אורי אהבנו אותו. לכל אחד מאיתנו יש את האורי שלו. כל אחד הרגיש אהוב, חשוב קרוב ומחובק אצלו. כל מי שנכנס בפתח הבית הזה הודה בינו לבין עצמו שפה הכול מרגיש שונה, עוצמת הרגשות הייתה פה אחרת. יש תחושה שקשה לתאר במילים פשוט מרגישים. מי שחווה את אורי לא ישכח זאת לעולם. מי שאהב את אורי יאהבו תמיד. מי שהוקסם מאורי יישאר מכושף לעולם. מי שזכה להיות חברו זכרונו יהיה צרוב בו עד אחרון ימיו. שנה עברה מעד אותו יום בו אורי יצא להציל אדם ומאז נדם קולו בים. כולנו מנסים, כל אחד בדרכו הוא להתמודד אם ההבנה שאורי כבר לא איתנו, שלא נחגוג ימי הולדת בקרב כוכי גל וטל, שלא נחגוג עוד בחצר הקסומה הזאת, שלא נעלה עוד בערב שישי סתם להעביר את הזמן ביחד, שלא נשמע את קולו בטלפון כי הוא לא רוצה להדליק מנגל לבד, שלא נואכל כאן כאילו אין מחר ושלא נשמע את קולו מרעים בצחוק, שלא נראה אותו לבוש בחולצת טריקו שחורה, יושב בים בחבורה גדולה או סתם מחייך חיוך ענק ושמחר כשמישהו בא להתארח. היו לנו ימים יפים וטובים ויהיו עוד ימים אחרים אבל אורי לא יהיה בינינו, אורי כבר לא איתנו. זכינו כולנו לחבר אמת, נשמה גדולה וטהורה שרק הזיכרון מרחיב ומרטיט את הלב של כולנו. ידענו עוד בחייו שאורי יחיד ומיוחד, שהוא אדם גדול וכובש ושלידו יש הרגשה של בית ואבא, ריח של פשטות שורשיות וטוב לב. כולנו חסינו בצילו. זכינו חברים שאורי יהיה עמוק עמוק בניינו. זכינו שאורי גם שלנו וגם חלק מאיתנו.

מתגעגעים אליך חבר